החלטה בתיק בש"פ 2066/13

           האם מוסמך בית משפט השלום להאריך מספר פעמים תוקפם של ערובה ותנאי שחרור בערובה של חשוד במסגרת התקופה הקבועה בסעיף 58(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק או חוק המעצרים)? בסוגיה זו של דיני שחרור בערובה של חשוד עוסקת החלטה זו.

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט) מיום 13.3.2013 בע"ח 33457-02-13, בגדרה נדחה ערר המבקש כנגד החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 24.1.2013 (ה"ת 17016-08-12) והוארך תוקף עיכוב היציאה מהארץ שניתן כנגדו.

העובדות הצריכות לעניין

1.        ביום 8.4.2012 נעצר המבקש בחשד לביצוע עבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, רישום כוזב במסמכי תאגיד וזיוף. ביום 22.4.2012 שוחרר המבקש בתנאים מגבילים, לרבות צווי עיקול על חלק מרכושו וכן צו עיכוב יציאה מהארץ למשך 180 יום (החלטת השופט ר' ארניה מיום 22.4.2012). בשלהי חודש ספטמבר 2012 הגישה המשיבה בקשה להארכת תוקף חלק מהערבויות ולהארכת תוקף איסור היציאה מהארץ ב-180 יום נוספים. הבקשה נתקבלה בחלקה, ותוקף הערבויות ואיסור היציאה מהארץ הוארך ב-90 יום החל מיום מתן ההחלטה ב- 7.11.2012.

           ביום 21.1.2013 הגישה המשיבה בקשה שניה להארכת תוקף הערבויות ואיסור היציאה מהארץ, למשך 90 יום נוספים. גם בקשה זו נתקבלה באופן חלקי, ותוקפו של איסור היציאה הוארך ב-45 ימים בלבד (החלטת השופט מזרחי מיום 24.1.2013; להלן: ההחלטה השנייה). בהחלטתו, דחה בית משפט השלום את טענת המבקש, לפיה על פי סעיף 58 לחוק, הארכה נוספת של איסור היציאה מהארץ יכול שתיעשה רק באישור היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועמ"ש), בנימוק כי לבית המשפט הסמכות להאריך ערובה ותנאי שחרור בערובה לתקופה של 180 ימים נוספים (ובסך הכל 360 ימים), אף ללא אישור היועמ"ש.

2.        על ההחלטה השניה הגיש המבקש ערר אשר נדון ביום 26.2.2013 בפני השופטת ברנט. במסגרת הערר, ולצד טענות נוספות, טען המבקש כי ההחלטה בדבר הארכת תוקף איסור היציאה מהארץ ניתנה בחוסר סמכות, שכן ניתן להאריך תוקפו של איסור יציאה מהארץ פעמיים בלבד, ההארכה הראשונה לתקופה שאינה עולה על 180 ימים והארכה השניה עד ל-90 ימים, אך זאת באישור היועמ"ש.

           השופטת ברנט דחתה את הערר, בציינה בקצרה, כי הגבלת המחוקק מתייחסת למשכה הכולל של ההארכה (קרי, עד 180 ימים), ולא למספר ההארכות האפשריות.

           על החלטה זו נסבה הבקשה שלפני.

           [במאמר מוסגר אציין, כי ביני לביני דחה השופט מזרחי בקשה נוספת של המשיבה להארכת צו איסור היציאה מהארץ, בהדגישו את הפגיעה המתמשכת במבקש ונוכח הערכתו כי עד להגשת כתב אישום, אם בכלל, תידרשנה הארכות נוספות. השופט מזרחי עיכב את ביצוע החלטתו עד ליום 10.4.2013 על מנת לאפשר למשיבה להגיש ערר. ואכן, ערר המשיבה על ההחלטה התקבל (החלטת השופטת בוסתן בע"ח 17016-04-13 מיום 14.4.2013), ונתקבלה בקשה נוספת של המשיבה להארכת צו איסור היציאה מהארץ, אליה צורף אישור מטעם היועמ"ש (מאחר שהסתיימה תקופת ההארכה הראשונה המקסימאלית), וצו איסור היציאה מהארץ הוארך עד ליום 1.5.2013 בהתאם לבקשה (החלטת השופט מזרחי מיום 17.4.2013)].

השאלה שבמחלוקת וטענות הצדדים

3.       סעיף 58 לחוק, תחת הכותרת "תוקף הערובה", קובע כהאי לישנא:

58. (א)       הערובה ותנאי השחרור בערובה יתבטלו אם לא יוגש כתב אישום נגד החשוד תוך 180 ימים; ואולם בית המשפט רשאי, בתוך תקופת הערובה, להאריך אותה ואת תנאיה, לתקופה נוספת שלא תעלה על 180 ימים, אם הוגשה בקשה באישור תובע.

(ב)   בית המשפט רשאי להורות על הארכה נוספת של הערובה ותנאיה לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, אם הוגשה בקשה לכך באישור היועץ המשפטי לממשלה (הדגשה הוספה - י"ע).

           סעיף 58(א) קובע כי מקום בו בסופה של חקירה לא הוגש כתב אישום נגד חשוד, הערובה ותנאי השחרור בערובה יפקעו תוך 180 יום מהיום בו הוטלו. זו היא תקופה הערובה הסטטוטורית, אשר רשאי בית המשפט להאריכה לתקופה נוספת של 180 יום. אלא שלטענת המבקש, רשאי בית המשפט להאריך את הערובה ותנאי השחרור בערובה פעם אחת בלבד לתקופה אחת שלא תעלה על 180 יום. לכן, מקום בו האריך בית המשפט את הערובה ב-90 יום, הוא אינו יכול לחזור ולהאריך את התקופה. לשיטת המבקש, מקום בו הארכה הראשונה היא לתקופה הנופלת מ-180 יום, הרי שכל ארכה נוספת כבר אינה נופלת בתוך תקופת הערובה, כאמור בסעיף 58(א) לחוק. לדוגמה: אם בית המשפט האריך את הערובה ותנאי השחרור ב-90 יום, הרי שבפעם הבאה שבית המשפט יבקש להאריך את הערובה, הדבר ייעשה כבר שלא בתוך תקופת הערובה שהיא 180 הימים הראשונים. בנוסף, הסעיף נוקט במילים "לתקופה נוספת", משמע, הארכה אחת בלבד, יהא אורכה אשר יהא.

4.        המבקש הצביע על סעיפי חוק אחרים בחוק המעצרים התומכים בשיטתו. כך לדוגמה (הדגשות הוספו - י"ע):

           סעיף 13 (א)(3) לחוק העוסק במעצר לפני הגשת כתב אישום, מסמיך את בית המשפט:

לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים...

           וסעיף 62 (א) לחוק:

... רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת...